לימודי העברית הם התשתית לכל המקצועות הנלמדים. השפה היא המאפיין האנושי הגדול מכול ואוריינות היא בסיס הלמידה.
לימודי העברית הם כאמור אמצעי חיוני ואף מטרה בפני עצמה. תלמידה המקבלת את הסל הגדוש של שיעורי העברית בבית הספר יוצאת ממנו מוכנה לפגוש בידידותיות את העולם השפתי שהיא פוגשת בחייה, החל משיח פשוט וכלה בכתיבת עבודה אקדמית.
עקרונות:
- מקורות יהודיים – ההדגמות וההפניות הן מתוך כ"ד ספרי קודש שעליהם מבוססת השפה.
- מרחב האישי של התלמידות – יחידות הלימוד מגייסות אליהן מילים הנמצאות במעגל הטבעי של התלמידות: בבית, במכולת, בבית הספר…
- הקניה בדרך של גילוי – המודעות לכך ששפת העברית היא שפת האם של הבנות, מצמצמת את זמן ההקניה.
- למידה מטעויות – השגיאות הלשוניות הן גורם מזמן מעולה להבנת השיטתיות בשפת העברית. למשל, ילד שאומר "קנָהתי " מעיד על התבנית של עבר נסתר בבניין פעל,
- למידה בין תחומית – למשל, פסקת טיעון יכולה לשמש בשיעורי מדעים ואנגלית…
- היכרות עם מאפייני השפות השמיות בכלל ומאפייני העברית בפרט (למשל, חלוקת שמות העצם בעברית לחמש דרכים ייחודיות לה: שורש ומשקל, בסיס וצורן, הלחם בסיסים, שאילה מלעז, ראשי תיבות)
- שורשים לדבר והיפוכו: לחטוא ולחטא, להשריש ולשרש
- משמעויות האותיות בעברית, למשל, הלחם האותיות "פר" – מבט